איך אפשרי להגיש עבודות סמינריון גם כשלא אוהבים לכתוב

ישנם האנשים שחיים למען הכתיבה. אנשים אלו אוהבים לכתוב בכל הזדמנות שרק יכולים, אלו אותם אנשים שתמיד יחפשו תירוץ לשרבט כמה מילים על פיסת נייר. אלו גם אנשים שהארגונית שלהם מלאה “בהערות אגב” שלעיתים קרובות כלל אינן נחוצות. לסיכומו של עניין, יש אנשים שאוהבים לכתוב.

אולם בניגוד לאנשים אלו,יש האנשים שלא אוהבים לכתוב. לאנשים אלו בדרך כלל קשה במיוחד לבטא את עצמם בכתיבה. הם יכולים לבטא את עצמם בדיבור,אולם כשזה נוגע לכתוב את המחשבות שלהם, הם מתקשים למדיי. נשאלת השאלה מדוע חלק מהאנשים אוהבים לכתוב וחלק מהאנשים לא אוהבים לכתוב?

על מנת לענות על השאלה הזו, יש להבין שכתיבה תלויה הרבה פעמים באופי של הכותב. יש אנשים שמבחינת אישיות מתאימים מיותר לבטא עצמם בכתב, ויש האנשים שיותר מתאים להם לבטא את עצמם בעל-פה. כמו כן, יש עוד מגוון שלם של ערוצים בהם אנשים יכולים לבטא עצמם. זאת ועוד, חוסר חיבה לכתיבה איננו מהווה בעיה, במיוחד אם אותו אדם אינו נמצא במסגרת בה הוא צריך לבטא את עצמו בכתב. אולם מה עושה סטודנט שצריך להגיש עבודת סמינריון והוא אינו אוהב לכתוב?

עבודת סמינריון, לכתוב או לא לכתוב ?

אותה בעיה כביכול של לא לאהוב לכתוב איננה חייבת להיות בעיה אלא אפילו יכולה להיות יתרון. אם חושבים על זאת, מקור הבעיה של חוסר חיבה לכתוב הוא שהכתיבה עצמה היא דלילה ואיננה מספקת מבחינת סמנטיקה. אולם אותה דלילות יכולה להפוך לתמצות, והתמצות הוא אחד מעקרונותיה של הכתיבה המדעית. לכן מי שאיננו אוהב לכתוב יכול דווקא להצטיין בתמצות. זאת ועוד, כתיבה מדעית, במיוחד כשמדובר על כתיבת עבודת סמינריוןאיננה חייבת להיות אומנותית אלא נהפוך הוא, כתיבה מדעית צריכה להיות כמה שפחות אישית.

אם כתיבה מדעית לא צריכה להיות אישית, כל מה שהסטודנט צריך לעשות הוא לעקוב אחר כל השלבים לכתיבת עבודת סמינריון. בנוסף להסתמך בעיקר על תמצות המקורות הביבליוגרפים שאסף לעבודה. בעבודת סמינריון ממוצעת לתואר הראשון, הסטודנטים צריכים להסתמך על כחמישה עשר מקורות. את המקורות הללו יש לסכם בתמציתיות ואז לשלב אותם בכתיבה עצמה.

אם הסטודנט בקיא ביכולות עיבוד וסיכום של טקסט, כל מה שעליו לעשות הוא לכתוב את עיקרי התכנים שלמד, ולשלב אותם רעיונית בגוף הטקסט. לאחר השילוב יש לערוך את הטקסט שנכתב, לבדוק שכל המקורות בעבודה קיימים ברשימת המקורות ולהגיש את העבודה.

לסיכומו של דבר, אדם שאיננו אוהב להביע עצמו בכתב הוא אדם שבהחלט יכול לכתוב ולהגיש עבודת סמינריון. הסיבה לכך היא בעובדה שכתיבה מדעית היא כתיבה שמקדשת תמציתיות ואובייקטיביות, לכן החוסר רצון להרחיב במילים דווקא משרת את הכותב מאשר חורג. אם הכותב יכתוב את עיקרי התכנים וישמור על קן נקי בכתיבה שלו הוא יכול לכתוב עבודה נפלאה מבלי להביע עצמו אפילו לרגע.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
חייגו עכשיו

צרו קשר

© כל הזכויות שמורות לפקולטה | מתוחזק על ידי Bolder.co.il, פיתוח וקידום אתרים